check out 2014 tour close ×
+

המספר

גילרון שמע – המספר: מופע

 SPOKEN STORIES

דיבור, פיוט, מוזיקה, ניפוץ שקרים, גילוי אמיתות ומיסטיקה אסורה
גילרון שמע פותח את תיבת ההיסטוריה והמסתורין, מנפץ וחושף את אלילי הקדמה והמודרניזציה.
מוסיקאי אורח: אביב בכר

****

“רוצים לשמוע את הסיפור האמיתי עלינו? על מקורנו?
אתם יודעים שאותיות השפה שאתם קוראים עכשיו הן לא עברית?
מיהו העברי? מיהו היהודי? מיהו הערבי?
מה זה דאעש? ומה הקשר לכוהנות הגדולות של שומר ולתדמור, העיר המסתורית?
האם באמת כתוב בתורת משה על חייזרים שנחתו בארץ?
מהו מקור הברית מילה?
כיצד שרדו תורות האהבה המיסטיות את הכיבושים, הדתות, המדע והקפיטליזם?
ולמה משקרים לנו על כל מה שקרה?

***

גילרון שמע חי בחברת שבטים נודדים במדבר סהרה, ובמחיצת מכשפים, ציידים ומלקטים בג’ונגלים של אפריקה. הוא ניגן עם להקות פרועות לפני דוכסים באירופה, שוטט עירום בהודו בטקסי הסדואים הקדושים, ירד אל עומק הנבואות עם סופים ושיחים מוסלמים ושתה קקטוסים בטקסי העצמה במדבריות מקסיקו.
עכשיו, לאחר שחצה את העולם והקיפו כמה פעמים, גילרון פורס לפנינו את סודות הסאב -אנתרופולוגיה (מדע האמת על מקורינו), במופע מדהים ויחיד במינו.

Share : facebooktwittergoogle plus
pinterest

לבוש עלינו – גיל רון שמע

לבוש עלינו…

באורח פלא אני יושב עירום במדבר וכותב על לבושי.

הרוח החזקה מעיפה את הדפים הכתובים , מפשיטה אותי מכל רעיונותיי. אותה הרוח נופפה את מחלצות הבדים שהגיעו מדמשק, אותם עטו הנביאים, שממש באותו מדבר ניבאו נבואות וסביבם הנגנים , בטראנס , שוקדים על ההשראה בה הנביא מתעבר ומוליד הבנות שבעתיד הרחוק יהפכו לנחלת הכלל.

בלילה, על משכבי, קדח ראשי- מה אכתוב על בגדים? מאיזו בחינה אגע בנושא? נדדו מחשבותיי מהנושא אל חיי האישיים, מן הבגד אל הבשר- אהבה, אישה, הצמא…אלוהים, מתי? ופתאום, בשיא החום של המדבר, מול המאוורר שמנסה לפזר קצת מן החום, נולד בי דחף אדיר להתכסות. לכסות את כולי. הכל, כולל האצבעות בכפות הרגליים, עד האף. נשמע מוכר?

לפני כמה ימים, בשאון וההתרגשות שלאחר הופעה, ירדתי מן הבמה אל אחורי הקלעים, שם עמדה חברה ותיקה, מקסימה. איך אני אוהב אותה, כזו טובה שלא מתנה אהבתה לי, ופתאום מול שטף דבריה אותו הדחף להתכסות שב וצף. כל מה שיכולתי לחשוב עליו ולרצות זה שהיא תעטוף אותי בחיבוק אדיר, את כולי כמו גלימה, שלא יישאר איבר אחד חשוף. כולי. הסתירי אותי מן העולם, מהבלגאן, מהחדשות, מהעיניים!

עכשיו, עם המילים הללו, אני רוצה לגעת בזיכרון הקולקטיב של כולנו, בצורך הבסיסי, באינסטינקט ממנו אני סבור שנולד הבוקר הראשון בו אדם וחווה קמו , גרדו ראשם ואמרו…מממ…אההה… מה נלבש היום?

אז למורת רוחם של הנודיסטים בינינו, או סאדואים (נזירים) בהודו שמעדיפים את אפנת העירום הנצחית, לבגדים יש תפקיד מרכזי בתרבות האדם ובצורך היצירתי הבסיסי לסמן לסביבתנו, גם ללא מילים ומעשים, מה מחשקינו, אמונותינו ודרך החיים שבה בחרנו. אמנם יש אנשים רבים שלא מקדישים ללבוש חשיבות ואפילו שהם יודעים שלרושם ראשוני יש תפקיד חשוב ומה שהם משדרים לסביבה משפיע על עומק גורלם, אך גם רשלנות היא סוג של אמירה… משהו כמו “מרב שאכפת לי…לא אכפת לי..”

במשך העשור האחרון נדדתי בעולם, בין חברות שבטיות ממסורות שונות, באפריקה, אמריקה ואסיה. מכיוון שאני מאד אוהב להקדיש תשומת לב ללבוש , לבגדים, לבדים ולעיצובם, במפגשי עם כל חברה שבטית סקרתי לעומק את הבגדים וממש התלבשתי על הנושא…

ולהלן כמה הגיגים, קראו אותם כמו שלבשתם טי שרט חדשה לבנה משוק הכרמל, אחרי מקלחת קרה, באוגוסט…

לא משנה היכן אני- דלהי, קהיר, מאראקש או תאילנד, ראשית אני מוצא את הטבח שלי והחייט. אני מעדיף חייט שקדן, פתוח וחשוב לי שילבש את בגדי עמו, בגדים מסורתיים, כי אין כמו אדם מאמין לטיב הקשר, התפרים, איכות הבד ולעובדה הפשוטה שהבגד “יישב” עלי ויחזיק מעמד יותר מיום! בעיניי, הלבוש המסורתי של בני השבטים השונים בעולם הוא שיא היופי וכמוהו , כמו נוצות הטווס וחברבורות הנמר…עוד חלק הוליסטי מחיבורנו לטבע ולטבענו אנו, כבעלי חיים אשר צדים, מתרבים, שרים ומנהלים טקסי חיזור. אך לי יש אהבה לערבב ולהפגיש בין קצוות של העולם על גופי. אין כמו ללבוש שארוול דרוזי מהגולן, עם חולצת גולף מקסטרו, ווסט רקום ממרוקו ונעלי עור מראג’סטן הציורית. זה הכי COOL בעיניי , ויש כאן גם אמירה- העולם הוא ביתנו, יקום ללא גבולות. ההתערבבות באהבה וכבוד היא הדת החדשה , ומהי הדת, אם לא אם כל האופנות?!

אתם רוצים תצוגת אופנה קסומה? עצמו עיניכם לרגע, דמיינו את ירושלים לפני 2000 שנים, הביטו למטה, למרצפות הרחוב, ראו את כל סוגי הסנדלים . חלק מהאנשים עדיין תופר לעצמו, ובפינת הרחוב הזוג הראשון של סנדלים תנ”כיות יוצא לשוק. בדי הכותנה הצבעוניים על נשים קולניות, שמוכרות תאנים ופיסטוקים. אורחת אנשי מדבר בגלביות מלאות בד דקיק וכחול, עטופים מכף רגל עד ראש, הטורבינות בשלל צבעים ובבית המקדש ללווים היו 7 חליפות בשבעה צבעים , לכל יום צבע משלו, ע”פ צבעי הקשת וע”פ שבעת הטונים הבונות את חדרי הנגינה כל סוגי הכיפות וכיסויי הראש של הבנות…

ושמלתו של הכהן הגדול, אשר תפורה כולה בפעמונים מחשש לחייו בקודש הקודשים. כאשר מצלצלים הפעמונים מושכים אותו החוצה פרחי הכהונה.

פיקחו עיניכם, הביטו על עצמכם…אם אתם אוהבים את מה שאתם לובשים, אתם במקום טוב בחיים…בדוק! ואם לא, אז…לעבודה…

מעניין מאד להביט בגלגוליהם של בגדים דרך הנוחות והסמלים שלהם.

לדוגמא, בהודו עד היום יש זכר ללבוש הראשון של בני כל העמים- בד שהוא חתיכה אחת, מכיסוי ראש ועד לרגליים, מסובב ומעוצב בתנועות ייחודיות. אותו בד אחד ויחיד, שהיה לאדם בעת הקדומה, התגלגל ממין טלית, של, לונגי עם התקדשות הבגדים לכפייה וכיפה לכיסוי הראש, כסמל לאמונה…

באירופה, בעת החדשה, הצעיף קופל וקופל והפך לעניבה, עוד אות המסמל מעמד חברתי, תעסוקתי וכלכלי… בדת החילונית החדשה, באמצעות הבגד האדם מוסר מסר לעיני החברה והרחוב המתבונן.

באבל, נקרע בבגדנו קרע, ובחתונה נלבש לבן- פתוח, טהור… שמלת הכלולות מבטאת את חלומותיה של הכלה.. וצבע בגדיו של הנזיר מסמל את טבע אמונתו. בשנות ה 60, חלק גדול מן המחאה התבסס על מראה הפוך מהמקום בו נמצאה החברה המערבית השמרנית והאפרורית. רבים חזרו ללבוש כותנה רחבה, המעוטרת בבטיקים מן המזרח… כמו שאמרו ההיפים- אחי, תירגע ותשתחרר…

אהבה גדולה יש לי לבגדיהם של חכמי המדבר- הסופים המיסטיקנים של האסלאם. בדים עבים, כפתורים עבודת יד…צווארונים סיניים, ירוק עמוק, לבן ושחור…כותנה וקטיפה…

בגדיהם של הסופים הם נשיים מאד, כמראה שמלות, ואפילו באופנת הסרט “מטריקס”, ראיתי השפעה חזקה מבגדי המזרח התיכון והאסלאם , רק בעצוב סקסי!

היהודים הדתיים, החרדים והחסידים הגיעו מאירופה במסווה פריצים פולניים בשחור. רבים מהם לא יודעים שהיהודים סיגלו לעצמם, מפחד הרדיפות , את בגדי מרצחיהם… מוזר לעיתים לראות עולה מעיראק לבוש חליפה אירופאית ביום קיץ חמים…

במקור, לבוש עברי היה כמו הערבי- שמלות ועליהן פסים, כמו יוסף. הפסים, ע”פ דברי המקובלים, מסמלים את קו החיבור בין שמים לארץ, ערוץ תקשורת בין עם לאלוהיו…

היפנים והסינים לבושים בטוב טעם במשי וצמר, שרווליהם רחבים- להקל על המלאכות והאמנויות בהן עסקו.

ולסיום, דבר קטן ששמתי לב אליו בחוף הים בסיני…

הבדואיות מכסות את כל גופן מכף רגל ועד ראש עוטות רעלה ורק עיניהן שלוחות החוצה, תרות אחר עניין וביזנס… הישראליות אוכלות צ’יפס ורצות לים עם חוטיני עצבני ורק עיניהן מכוסות במשקפי שמש….

איזה עולם הא???

לבוש עלינו…

Share : facebooktwittergoogle plus
pinterest

גיל רון שמע – המסע.

קוראים לי גיל, אימי מאירה ילידת ישראל אך אביה- סבי עליו השלום- עלה לישראל מפולין. סבי היה דור שביעי לגאון מוילנה ועל ברכי סיפורי המקרא בגון קולו של סבי, שעזב את החצר החרדית לקיבוץ, התחנכתי.
אבי- רחמים רון, נולד בקהיר לאב אומן יהודי סורי שהיגר למצרים ודרך מעברת טבריה, פרץ את דרכו לבמות העולם כרקדן וכמייסד להקת המחול “בת שבע”.

בערבית מדוברת ישנה מילה שנשמעת כך: “מחלוטא”, פירושה בעברית: תערובת.
כדי להיטיב להגשים את חלומותיי, יצאתי למסע שחצה יבשות וימים ולבסוף השיבני אל משכן הלב.
בכל יום שאני מתעורר ,מתעוררים איתי פתגמיה של אימי, ריחות הפול של סבתי המצרית, אומנותו של סבי הסורי וחוכמתם העתיקה של אבותיי, מוריי ורביי.

אך ורק העמקת הבנתי היצירתית על טיבה של המחלוטא הישראלית מאפשרת לי למצוא את האחד החיובי שטמון במציאות.

כאחד שמחפש את המשעול לאחדות בעזרת עולם האומנות ,יצאתי זה מכבר למסע שורשים מסביב לעולם, במטרה למצוא את שורשי האישיים דרך חיבורים משותפים: עם בדואים בסיני, יוגיסטים בהודו, נהגי מוניות בניו יורק, רבנים חרדים, שייחים סופים,רופאי אליל מאפריקה, אנשי נחשים מהרי האטלס, מוסיקאים בעלי שם ואנשים פשוטים וטובים על הדרך-במוסיקה ,תאטרון והקשבה לסיפורים ומשלים.

מטרת הפרוייקטים עמם אני יוצר היא ליצור גשר בין דור המזרח הרחוק, הווידיאו קליפ, והמחשב, עם הקסום והמסתורי שבתורות אבותינו ואימותינו. למצוא את החוט המקשר בין אנשים ועדות, עמים ודתות
ואת האיכות המייחדת כל תרבות, חברה , שבט ואדם.

שלכם
גיל רון שמע.

Share : facebooktwittergoogle plus
pinterest